אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד

פסק דין

1.ערעורה של החייבת בתיק הוצל"פ 01-20105-00-5, על החלטתה מיום 26.10.13, של כב' רשמת ההוצל"פ טלמן בולטין נעמה שדחתה את בקשתה של המערערת שהוגשה בטענת "פרעתי" בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל.

בהתאם להחלטתי מיום 8.12.13, הגישו ב"כ הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות מפורטות, בצירוף נספחים שונים.

2.החלטתה של הרשמת הנכבדה לגביו מתייחס הערעור מפורטת ומנומקת כראוי כאשר פורטה כל התנהלות הצדדים מאז ניתן פסק הבורר, עובר להחלטות הרשמים השונים ולרבות החלטות של ערכאת הערעור בשלושה ערעורים שהגישה המערערת.

גם בעיקרי הטיעון מביאים ב"כ הצדדים את השתלשלות העניינים, כאשר כל צד מצביע על אמירות שהוא סבור כי תומכות בטיעוניו ואין בכוונתי לחזור כאן על כל שנטען ופורט, אלא רק בעניינים מרכזיים הדרושים להכרעה.

וכדי להקדים את המאוחר אומר כבר עתה כי דינו של הערעור להדחות וכי המערערת מעלה בערעור וגם בבקשתה בפני הרשמת טענות שכבר נטענו בעבר, נדונו והוכרעו באופן סופי ומוחלט.

המערערת בונה את טיעוניה על פרשנות לא נכונה בעליל של פסקי דין והחלטות ושבה ומשחזרת הטענות שנדחו כאשר על חלק מההחלטות כלל לא מצאה לנכון לערער בזמן אמת.

3.הבורר דן ברכיבים שונים שתבעה המערערת מהמשיבה ופסק בכל אחד מהם בנפרד.

המשיבה סברה כי טעה הבורר בפסק דינו מיום 16.3.97 בסעיף 4.1 (א) כאשר חייב אותה בסך של 638,034 ₪, וכי החיוב הנכון צריך להיות 305,299 ₪.

הבורר דחה את בקשת התיקון ולכן הגישה המשיבה בר"ע לביהמ"ש המחוזי בת"א שנדון על ידי כב' השופטת גרסטל.

בהחלטתה קבעה השופטת הנכבדה כי חלה טעות אריתמטית בחישוביו של הבורר והורתה לתקן את הטעות באופן שקבעה כי הסכום הנכון הינו 305,299 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.3.94, ועד התשלום בפועל.

4.בבר"ע שהוגשה לביהמ"ש העליון, הורה להחזיר הדיון בפני הרכב ופס"ד ההרכב ניתן ביום 26.1.03.

חשוב לציין כי בין לבין פעלה המערערת לגביית החוב שקבע הבורר ובמסגרת עיקול גבתה ביום 9.4.98, בגין החוב הנדון סך של 1,350,631 ₪.

בפסה"ד של ההרכב נקבע כי מבדיקה חשבונאית של סך הרכיבים עולה כי הצדק עם המשיבה וכי מדובר בחיוב כפול שנעשה בשגגה ואשר יש להפחיתו מהסך אליו הגיע הבורר.

על כן נקבע כי החיוב הנכון של המשיבה למערערת הינו 305,299 ₪, בדיוק הסכום שטענה המשיבה מתחילה , והסכומים ששולמו ביתר יוחזרו למשיבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום בפועל ועד למועד ההשבה.

בעת מתן פסה"ד היה ההרכב מודע לתשלום העודף ששלמה המשיבה, בדרך של עיקול צד ג' ועל כן קבע כי חישוב הריבית וההצמדה יחל מיום התשלום, 9.4.98, במקום המועד שנקבע בהחלטתה של כב' השופטת גרסטל.

5.אני דוחה על הסף את טענתה של המערערת לפיה כל שנקבע בפסה"ד הוא שעליה להשיב למשיבה את הסכומים ששולמו ביתר, הא ותו לא.

הטענה סתומה, במידת מה, ומה שברור הוא כי פסה"ד קבע את סכום החוב הנכון של המשיבה למערערת, ואת אופן חישוב הריבית וההצמדה (אותו סכום שקבעה כב' השופטת גרסטל) ולכן "הסכומים ששולמו ביתר" זה ההפרש בין מה ששילמה המשיבה לבין מה שהיה עליה לשלם, על פי פסה"ד.

עניין זה ברור כשמש ולא תועיל למערערת שום התפלפלות והתפלספות וניסיון להטות את הדיון לעניינים אחרים ולחישובים מחישובים שונים שאינם רלוונטיים.

בפסה"ד נקבעו העקרונות על בסיסן עודכן החוב בתיק ההוצל"פ.